הנאשם הואשם כי נדרש לבצע בדיקה לגילוי כמות האלכוהול בגופו, סירב לתת דגימת נשיפה לגילוי כמות האלכוהול, והואשם בעבירה של נהיגה בשכרות מכח סירוב.
על פי החוק, נהג הנדרש לתת דגימת אוויר נשוף לביקת כמות האלכוהול בגופו, ומסרב לתת את הדגימה, נחשב לשיכור על פי החוק, ועונש המינימום הצפוי לו הוא שנתיים פסילת רישיון נהיגה בפועל, ועונשים נוספים, ואילו מדיניות הענישה של התביעה היא לדרוש פסילה של שלוש שנים, ובחלק מהמקרים מאסר בפועל או עבודות שרות.
לאחר הליך אשר נמשך קרוב ל-4 שנים, זיכינו את הנאשם.
בין יתר הטענות טענו כי לא הוסברה לנאשם שלנו, משמעות הסירוב, קרי, מהן ההשלכות במקרה ולא ייתן דגימת אוויר נשוף כפי שנדרש על ידי השוטר.
ברגע שהנאשם הבין כי הוא עלול להסתבך במידה ולא ייתן דגימת אוויר נשוף, התחרט מייד וביקש לתת דגימת אוויר נשוף, ואילו השוטר, סירב לעשות זאת.
בין יתר הטענות שהעלנו הן כי השוטר אשר בדק את הנאשם, לא פעל על פי נהלי המשטרה וטעה בכל מיני פעולות חיוניות לצורך אכיפת העבירה.
סיכומו של דבר, בית המשפט לתעבורה קבע כי המדינה לא הוכיחה מעבר לספק סביר, כי הנאשם עבר את העבירה של נהיגה בשכרות.
המשרד המטפל: סניף תל אביב
