ע', בעל תפקיד בכיר בזמנו, במשרד רה"מ, נעצר על ידי שוטרים בטענה, כי נהג במהירות מופרזת של 176 קמ"ש לאחר הפחתה, במקום מהירות מותרת של 90 קמ"ש.
ע', כפר באשמה באופן מוחלט, וסירב בכל תוקף להסדר טיעון מקל במיוחד מול רשויות התביעה.
בטולו סיכון, כי יורשע, ויוטל עליו עונש מחמיר בהרבה, בחר לנהל הוכחות להוכחת חפותו.
לאחר הליך משפטי של קרוב לשנתיים, הצלחנו להוכיח, כי השוטרים אשר כביכול מדדו את מהירות נסיעתו של ע', טעו בזיהוי, במיוחד לאור העובדה כי ע' נעצר קרוב ל-14 ק"מ מהמקום בו נמדדה מהירות הנסיעה.
הוכחנו כי השוטרים לא שמרו על קשר עין רציף עם הרכב, בניגוד למה שרשמו בדוחות הפעולה ובמזכרים אותם הכינו בשטח, לא ציינו פרטים רלוונטיים לגבי אופן נסיעת הרכב החשוד, סימני זיהוי על גבי הרכב החשוד, השוטרים לא ידעו להגיד מתי ולכמה זמן איבדו קשר עין עם הרכב, כיצד ידעו לעקוב אחרי הרכב החשוד, לא ידעו באיזה מרחק נסעו אחרי הרכב החשוד.
יתר על כן, הוכחנו כי עקב תוואי הכביש, הכולל פניות חדות, לא ייתכן כי נשמר קשר עין עם הרכב החשוד, במיוחד שישנן כניסות ויציאות רבות לאורך נתיב נסיעת הרכב החשוד.
לאור כל זאת, זיכה בית המשפט לתעבורה במחוז מרכז את ע'.
במידה והיה מורשע, היה צפוי לפסילת רישיון נהיגה לתקופה של קרוב לשנתיים ימים…
