נכנס יין יצא סוד – אם שותים ומעשנים לא נוהגים!

דודו השוטר, ביקש מהנהגים שעצר במחסום לבצע בדיקות נשיפה לאיתור נהגים שיכורים. לאחר הבדיקות בנשיפון ובינשוף החלו הנהגים בתירוצים שונים ומשונים:

"אדוני השוטר אני לא מרגיש שיכור, אני סחי לגמרי!"

"שתיתי לפני 10 שעות וישנתי לפני שעליתי להגה לא יכול להיות!"

"לא נהגתי באוטו!"

"שתיתי כולה כוס יין אחת!"

"לא שתיתי בכלל! אני על אנטיביוטיקה אולי זה משפיע?

"רק שתיתי יין תירוש בקידוש!"

"הפיה לא כשרה קח אותי לבדיקת דם! אני מפחד להדבק בקורונה מהפיה!"

שותפו של דוד, שמעון השוטר, ניסה לאתר במחסום נהגים שנהגו תחת השפעת סמים. שמעון ביקש מהנהגים שעצר עקב חשד סביר להשתין לתוך הכוס. מיד החלו הנהגים בתירוצים מקוריים:

"עישנתי באמסטרדם לפני שבועיים!"

"עישנו לידי במסיבה שהייתי בה!"

"שמו לי משהו בסיגריה!"

"מצטער לא יוצא לי אין לי פיפי עכשיו!"

"יש לי אישור רפואי לעשן קנאביס ועברו כבר 6 שעות!"

מבוא

צריכת אלכוהול וסמים משפיעה על תפקודו של הנהג, שכן האלכוהול והסם פועלים על מערכת העצבים המרכזית- הם מדכאים אותה ופועלים כחומרים מרגיעים. צריכת כמויות קטנות של אלכוהול וסמים עשויה לעורר תחושות חיוביות: רגיעה, ירידה ברמת החרדה, רגש מוגבר של אחווה חברתית ואופוריה.

כשהמינון עולה מופיעות תופעות פחות נעימות: בחילה, סחרחורת, עייפות, פגיעה בכושר השיפוט ונטייה להתנהגות אלימה. בצריכת כמויות גדולות היכולות המוטוריות נפגעות, הראיה נפגמת וכך גם יכולת התגובה. במקרים קיצוניים, הדבר עלול להוביל לאובדן הכרה ואף למוות.

אלכוהול וסמים ידועים כחומרים מרגיעים ומשחררים עכבות. תכונות אלו משתנות מאדם לאדם. הקשת היא רחבה – שמחה ועליצות לעומת דכדוך ודיכאון; בטחון עצמי מופרז לעומת הססנות; פתיחות לסביבה לעומת ניכור והסתגרות.

עם העלייה בכמויות הצריכה נפגעים התפקודים הקוגניטיביים. ניתן להבחין בהשפעות שונות על הנהג: פגיעה בזיכרון לטווח הקצר, בלבול וקושי בארגון החשיבה, פגיעה ביכולת ההתמצאות במרחב ועוד. בצריכת כמויות קטנות נראה שיבוש בקואורדינציה ובתפקודים המוטוריים העדינים. תהליך סילוק האלכוהול והסם מהגוף הינו הדרגתי, ובמהלכו נפגמים כושר השיפוט והנהיגה של האדם.

מיהו "שיכור"?

• מי ששותה משקה משכר בעת נהיגה או בעת שהוא ממונה על הרכב.
• מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן.
• מי שבגופו מצוי אלכוהול בריכוז הגבוה מהריכוז שקבע שר התחבורה בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת.
• החוק מגדיר מהי אוכלוסייה מיוחדת בקרב הנהגים וקובע שאם נהג מקטגוריה זו נמצא בגופו אלכוהול בליטר אוויר נשוף, או לפי דגימת דם – בריכוז העולה על 10 מיליגרם אלכוהול ב – 100 מיליליטר דם:

(א) נהג חדש;

(ב) נהג שטרם מלאו לו 24 שנים;

(ג) נהג בעת נהיגה ברכב מסחרי או ברכב עבודה שמשקלם הכולל המותר לפי רישיון הרכב עולה על 3,500 קילוגרם;

(ד) נהג בעת נהיגה ברכב ציבורי;

• מי שנתון תחת השפעת משקה משכר או תחת השפעת סם מסוכן ובלבד שבבדיקת מעבדה לא נמצא שריכוז האלכוהול בדמו נמוך מהסף המירבי שנקבע.

מהו ריכוז האלכוהול המותר בזמן נהיגה?

• עד 50 מיליגרם של אלכוהול במאה מיליליטר של דם לנהג שאינו נמנה עם האוכלוסייה המיוחדת.
• עד 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף לנהג שאינו נמנה עם האוכלוסייה המיוחדת (סף אכיפה החל מ – 290 מק"ג).
• עד 50 מיקרוגרם של אלכוהול בליטר של אוויר נשוף לנהג הנמנה עם האוכלוסייה המיוחדת (סף האכיפה החל מ –100 מק"ג).

צוללים לעומק:

השוטר מסמן לך לעצור ודורש שתעבור בדיקת שכרות. לא כדאי לסרב לבדיקת השכרות שכן עצם הסירוב היא עבירה בפני עצמה בלא שום קשר לשאלה המהותית האם אתה אכן "שיכור" לפי הגדרת החוק.

מהי בדיקת שכרות?

בדיקת שכרות יכולה להתבצע ב – 3 דרכים.

1. בדיקת נשיפה – בדיקת אוויר נשוף במכשיר הינשוף (Drager Alcotest 9510 IL).
2. בדיקת מעבדה – בדיקת דוגמה של דם או שתן למדידת ריכוז האלכוהול בדם או הימצאותם של סמים בגופו של הנבדק.
3. בדיקת מאפיינים – בדיקה שתוצאתה אינה על פי אמת מידה מדעית ואף לא מוסדרת בחקיקה, שבמהלכה השוטר יבדוק את שיווי משקלו ויכולותיו המוטוריות של הנהג על ידי 3 מבחני התנהגות: עמידה,הליכה על קו ישר ומבחן הבאת אצבע לאף.

עמדת בהצלחה בבדיקת המאפיינים? שים – לב, השוטר מתרשם מגורמים נוספים: למשל ריח האלכוהול, אופן העמידה, ההופעה הכללית, ההתנהגות, היכולת להבין הוראות ואופן הדיבור. עורך דין תעבורה יוכל לנסות ולערער על ממצאי הבדיקה. לשם כך יש לבחון באופן מעמיק את דו"ח הבדיקה, את הממצאים עליהם מסתמכת התביעה, את נסיבות המקרה ועוד. מצבך טוב אם בזמן הנהיגה הריכוז שנתגלה לא עלה על הסף המותר לסוג האוכלוסייה אשר אתה נמנה בה. במידה וחצית את הסף, השוטר יסבור שאתה שיכור ומכאן התמודדותך נחלקת לשני שלבים: ראשית, רישיונך יפסל מנהלית לתקופה של 30 יום (בהנחה שלא מדובר בתאונת דרכים, שאז הפסילה המנהלית היא ל- 60 או 90 יום). לאחר מכן, יוגש נגדך כתב אישום ותזומן למשפט .עורך דין לתעבורה מנוסה יוכל לבדוק את הליך הבדיקה ולנסות לערער על ממצאיה.

בדיקת דם

כאמור, ריכוז האלכוהול המותר הוא עד 50 מיליגרם של אלכוהול ב- 100 מיליליטר של דם. נטילת הבדיקה תיעשה במקום המתאים לכך (לרבות בתחנת משטרה בתנאי מרפאה) על ידי בעל מקצוע רפואי המוסמך ליטול דגימות דם [ס' 64ב(ב3)(3) לפקודת התעבורה]. להבדיל מבדיקת מאפיינים ובדיקת נשיפה, אותן השוטר יכול לדרוש מהנהג בכל מצב, בדיקת דם ניתן לדרוש רק אם יש חשד סביר לכך שהנהג אכן שיכור או בעקבות תאונת דרכים [ס' 64ב(ב)]. על השוטר להסביר לנהג את מטרת הבדיקה, לבקש את הסכמתו ולהבהיר לו כי אם יסרב יראו אותו כאילו נהג בשכרות [ס' 64ב(ב2) לפקודה]. חובה זו אינה חלה על השוטר אם הנהג מחוסר הכרה. עורך הדין ינסה למצוא פגמים בבדיקת המעבדה ובמקרים מסוימים אף לפסול אותה. עו"ד תעבורה יבחן, בין היתר, את אופן העברת הדם ואת טיב הבדיקה.

ענישה

היחס כלפי עבירת הנהיגה בשכרות הינו מחמיר במיוחד, ונטייתם של רבים מהשופטים היא לא להקל בעונש. סעיף 39א לפקודת התעבורה קובע כי על בית המשפט לפסול את רישיון הנהיגה לפחות שנתיים. אם זו עבירה שניה תוך שנה, הפסילה היא לפחות ל- 4 שנים. סעיף 62(3) לפקודת התעבורה קובע עונש של שנתיים מאסר, אולם בית המשפט עשוי להסתפק במאסר על תנאי. בנוסף, יוטל על הנהג קנס גבוה.

הקשר בין מחלות נשימה למכשיר ה"ינשוף" בעקבות פסק דינו של כבוד השופט טננבוים
איך מכשילים את בדיקת הנשיפה?

אדם הסובל ממחלת נשימה או שאינו נושף כמות מספקת של אוויר למעשה פוגם בתוצאות הבדיקה. כב' השופט טננבוים התייחס לסוגייה בפסק דינו: "מספר הטוענים למחלת אסטמה ומחלות נשימה אחרות שהגיעו לבית משפט זה, עלה פלאים ומשמעותית מאז החל השימוש במכשיר ה'ינשוף' ".

במשטרה לא מתרשמים

העמדה המוצהרת של משטרת ישראל היא כי אין כל עילה רפואית המצדיקה את הימנעותו של הנהג מלעבור בדיקת שכרות. הסירוב לעבור בדיקת שכרות הינו עבירה, בלי שום קשר לשאלה המהותית- האם הנהג אכן היה שיכור. החוק רואה את המסרב כמי שנהג בשכרות.

מי שלא יכול לעבור בדיקת נשיפה נדרש לעבור בדיקה חלופית.

אתה נראה שמח? סימן שאתה שיכור

במהלך בדיקת מאפיינים הנהג נדרש ללכת על קו, להביא אצבע לאף בעיניים עצומות ועוד. בנוסף מתרשם השוטר מגורמים כגון ריח אלכוהול, "הופעה כללית" (כלשון דו"ח הבדיקה) ועוד.

גברת ס' נעצרה לבדיקה משטרתית שגרתית. היא נהגה כדין, התנהגותה לא עוררה חשד- כאמור, בדיקה שגרתית. אולם, במהלך הבדיקה השוטר חש כי נודף ממנה ריח אלכוהול.

פרט לחוש הריח המפותח של השוטר לא היה כל אמצעי אכיפה שממצאיו יוכיחו כי הנהגת שיכורה. היא עברה את בדיקת המאפיינים בהצלחה- היא עמדה ב"משימות", הופעתה הייתה מסודרת והתנהגותה נורמטיבית. השוטר אף בחר לציין כי היא "לא התקשתה לעמוד על עקבים". כל זאת לא הפריע להגיש נגדה כתב אישום בגין נהיגה בשכרות.

הזיכוי

כתב האישום שהוגש נגד ס' התבסס על ריח האלכוהול בו חש השוטר ועל התנהגותה העליזה. היא תוארה כ"צוחקת ושמחה". השופט השתכנע כי אין ראיות נגדה כיוון ש"כל שתואר על ידי השוטרים היה ריח אלכוהול והתנהגות שמחה".

בית המשפט זיכה את ס'.

נהיגה בשכרות לא מחריגה את אחריותה של חברת הביטוח

בית המשפט קבע חד- משמעית כי פוליסת הביטוח תקפה והנהג זכאי לפיצוי גם אם הוא נהג בשכרות.

נסיונותיהן החוזרים ונשנים של חברות הביטוח להמנע מתשלום פיצויים המגיעים למבוטחיהן נדחים בבתי המשפט. זה לא מונע מהן לנסות את מזלן שוב ושוב. בפסק דין שנתנה לאחרונה כב' השופטת תמר בר-אשר צבן היא מתחה על כך ביקורת חריפה.

במקרה שנדון בפני כב' השופטת, סירבה חברת "ביטוח ישיר" לפצות מבוטחת אשר רכבה ניזוק בטענה שהנהגת הייתה שיכורה בעת התאונה. טענה זו נדונה במקרים קודמים ובית המשפט כבר הכריע בסוגיה לא פעם. קביעת הפסיקה היא ברורה וחד משמעית: נהיגה בשכרות הינה עבירה על החוק. ברם, לא מתפקידה של חברת הביטוח להעניש את הנהג.

חברת הביטוח תפצה את המבוטחת

השופטת פסקה כי "ביטוח ישיר" תשלם לנהגת את מלוא הפיצוי המגיע לה ואף חייבה את החברה בתשלום הוצאות משפט. בתוך כך, היא מתחה ביקורת על עצם העלאת הטענה: "חרף העובדה שבתי המשפט שבים ודוחים את טענותיהן של חברות הביטוח – המבקשות לשלול כיסוי ביטוחי במקרה של תאונה שגרם נהג שיכור – הן לא אומרות נואש ושבות ומנסות את מזלן. חמורה במיוחד העובדה שהנתבעת לא טרחה להודיע כי עד היום דחו בתי המשפט את טענותיה או טענות דומות של חברות ביטוח אחרות, והתנהלה כאילו הייתה זו פעם ראשונה בה נדרש בית משפט להכריע בשאלה זו.

זיכוי הנאשם מהעבירה

לאחרונה, כב' השופט סלאמה מבית המשפט לתעבורה בחיפה זיכה נהג מאשמת נהיגה בשכרות. בכתב האישום שהוגש נגד הנאשם, נטען כי נמצא אצלו ריכוז של 440 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף (כמעט פי 2 מהכמות המותרת.)

בכתב האישום המקורי בוצע תיקון לעניין כמות האלכוהול. בהחלטת כב' השופט נקבע כי בית המשפט יתעלם מהתיקון המספרי. עד היום לא הוברר מי ביצע את התיקון ובאילו נסיבות. על אף ההחלטה להתעלם מהתיקון, נקבע כי אין מדובר בעניין טכני גרידא אלא בעובדה שיש בה כדי להוסיף לספק שהתעורר בתיק זה.

מטעם התביעה העידו 5 עדים.

1. רס"מ צרפתי יצחק, עורך ההזמנה לדין
2. רס"מ ניקולס אליאס, שערך לנאשם את בדיקת הנשיפה. באמצעות עד זה הוגשו דו"ח פעולת ינשוף, צילום בדיקת הכיול שנעשה למכשיר ופלט המכשיר. הנאשם כפר בתוכן הפלט וביקש תעודת עובד ציבור לגבי תוכנו, אופן יצירתו והמשמעות שלו. תעודה כזו לא הוגשה.

רס"מ ניקולס העיד כי אינו יודע כיצד עובד הינשוף "מבפנים" וכי בהפעילו את המכשיר הוא רק ממלא אחר ההוראות המופיעות בצג המכשיר. עוד ציין כי אין לו דרך לבדוק את המכשיר, למרות שאישר שנעשית על ידו בדיקה כפולה למכשיר- הוא לא ידע שצריך לבדוק עוד לפני הכיול כי התוצאה על צג המכשיר לא עולה על 50 מיקרוגרם, וכן הוא לא בדק את הטמפרטורה ולחות האויר בחדר.

עדת התביעה השלישית היתה המתנדבת שרון גולן שערכה את דוח הפעולה אודות הטיפול באירוע וטופס המאפיינים.

היא לא עברה בחינות מיוחדות בטרם הוכשרה לעשות בדקת מאפיינים. היא לא ידעה לענות על השאלה האם ניתן לשתות ועדיין לא להיות תחת השפעת אלכוהול. לשאלה מתי לדעתה אדם נתון תחת השפעת אלכוהול, היא השיבה כי למיטב ידיעתה גם אחרי כוס אחת של בירה.

עד התביעה הרביעי היה רס"ב אבנר ברזילאי, טכנאי מעבדת מכשור אכיפה באגף התנועה, באמצעותו הוגשה תעודת עובד ציבור לפיה ערך בדיקות למכשיר הינשוף והמכשיר נמצא תקין לפעולה.

לעניין הכשרתו המקצועית השיב כי השתתף בקורס בן יומיים או שלושה ימים שנערך מטעם החברה, במסגרתו הראו כל מיני דברים. לאחר מכן ראש המעבדה הציג נוהל עבודה. עוד הוסיף שהוא אינו עד מומחה ותפקידו לבדוק את התוצאות המתגלות. הוא ציין, שיש פלט סופי שמצביע על כך שהמכשיר תקין או לא, והפלט מוצמד לנייר העבודה. הוא לא יודע מי "בנה" את הנוהל.

עוד הסתבר כי הביקורת האחרונה שנערכה למכשיר לפני תאריך העבירה בתיק זה נערכה על ידי רס"ב צברי ועל כן עדותו של רס"ב ברזילאי הפכה לבלתי רלוונטית.

עד תביעה חמישי היה רס"ב צברי שחר, גם הוא טכנאי במעבדת מכשור אכיפה באגף התנועה. על פי תעודת עובד ציבור שערך, מכשיר הינשוף בתיק זה נבדק על ידו ונמצא תקין. שחר אישר שאין לו תעודת מפעיל, כלומר הוא אינו מוסמך להפעיל את המכשיר וכי אינו עד מומחה למכשיר. הוא העיד כי את פעולותיו ביצע בהתאם לנוהל וכי לא היה שותף לכתיבתו.

עדים מטעם ההגנה

הנאשם בחר להעיד ובעדותו ציין כי נבדק 3-4 דקות לאחר שהוצא מהרכב. לשוטרים באירוע אמר כי לא שתה ואילו לקצין אמר ששתה חצי כוס.

עד נוסף מטעם ההגנה היה ד"ר איליה פוליצ'וק, מרצה בכיר במחלקה להנדסה כימית וביוטכנולוגיה של המרכז האוניברסיטאי אריאל, אשר ערך חוות דעת כנגד אמינות המכשיר.

חוות דעת זו דנה באי ההתאמה של נהלי הכיול של מכשיר הינשוף של משטרת ישראל לתקנים של הארגון הבינלאומי למטרולוגיה. הוא קובע כי פעולת הכיול לוקה בחסר בהשוואה להליכים במדינות אחרות וכתוצאה מכך המדידות נפגמת קשות. עוד עולה כי הכיולים אינם מבוצעים בהתאם למקובל במקרה של המכשירים אשר נועדו ליצור ראיות קבילות בבימ"ש ולכן אי אפשר ליחס מהימנות מעבר לספק סביר לבדיקות שמבצעת משטרת ישראל לחשודים בשכרות באמצעות מכשיר הינשוף.

עוד הוסיף המומחה כי המכשיר אינו זהה בארה"ב ובישראל והפעולות שמתבצעות במכשיר בישראל אינן תואמות את התקנים.

לדוג' בכיול חצי שנתי המכשיר הישראלי דורש ריכוז של 4 גזים שונים ועשר בדיקות גז על מנת להיות מסוגל לבנות עקומת כיול ולבנות השתנות תוצאות. המכשיר הראייתי אמור להבדיל בין גז רטוב ליבש ואילו המכשיר הישראלי אינו עובד על גז רטוב. זאת ועוד חייב להיות הפרש של לפחות 2 דק' בין שתי הבדיקות בעוד שהמכשיר הישראלי "נועל את עצמו תוך 2 דק'".

באותו דיון אישר המומחה כי לא עשה בדיקה כלשהי במכשיר הנשיפה שתאמת או תשלול תוצאה שהתקבלה. הוא ציין שהוא מתנגד לרעיון הניסוי משום שזה "כאילו להתעמת עם תקנים בינ"ל". התקנים נכתבו שלא כדי לא לבזבז כספים, אלא ע"מ להעניק לבדיקה מהימנות מרבית.

ההכרעה

בית המשפט קבע כי התביעה לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה על אף שעדותו של הנאשם לא הותירה עליו רושם חיובי.

הוא קבע כי חו"ד מומחה מטעם ההגנה יש בה לעורר ספק לגבי אמינות הבדיקה והתוצאה שהתקבלה.

התביעה מטעמה לא הגישה חו"ד מומחה מטעמה, עד התביעה אבנר אישר בחקירתו הנגדית כי אינו בבחינת עד מומחה וכי תפקידו הוא לבדוק את התוצאות שיוצאות לו.

עד התביעה שחר לא תרם מאומה כי אינו בבחינת עד מומחה למכשיר ושאת פעולותיו הוא מבצע לפי הנוהל.

עד התביעה אליאס לא הוסיף הרבה. הוא אישר שאינו יודע איך עובד המכשיר מבפנים וכי בהפעלתו את המכשיר הוא בסה"כ ממלא ההוראות המופיעות בצג.

על כן, קבע בית המשפט, כי אין מנוס מלקבוע כי חו"ד מומחה ההגנה יש בה כדי לעורר ספק בראיות התביעה.

טענת המאמר היא כי בנסיבות מסוימות אין להרשיע נאשם בעבירה, גם אם בדיקת הדם שנערכה לו מצביעה על ריכוז אלכוהול גבוה מחמישים מ"ג למאה מ"ל של דם- כלומר, מעבר לרף המותר על פי חוק.

עמדה זו התקבלה בפסק דין שניתן על ידי כב' השופט טננבוים בבית המשפט לתעבורה בירושלים[2]. כב' השופט הזכיר בפסק דינו את ההסברים שהעלו המחברים במאמרם וזיכה את הנאשם מהעבירה. מהדברים עולה אמירה ברורה- בנסיבות מסוימות הממצאים המתקבלים בבדיקה אינם משקפים את רמת השכרות בעת הנהיגה, אלא במועד הבדיקה בלבד. יתכן מצב בו רמת השכרות שתימדד אצל הנהג בבדיקה תהיה גבוהה יותר מרמת השכרות בה הוא נהג. לפער זה עשויה להיות משמעות רבה- נהג שלא היה שיכור בעיני החוק בעת שנהג, דווקא נמצא שיכור בבדיקה.

היבטים פיזיולוגיים

ריכוז האלכוהול בדם, כפי שהוא גם משתקף בבדיקת המעבדה, נקבע על ידי קצב ספיגת האלכוהול במחזור הדם וקצב סילוקו. אלכוהול מופיע בדם תוך דקות ספורות ממועד השתייה, אך ריכוזו הולך ועולה באיטיות. רק כאשר כל האלכוהול נספג, מושגת רמה מקסימאלית של ריכוז אלכוהול בדם.

גורמים רבים משפיעים על קצב ספיגת האלכוהול בדם: משך זמן השתייה, תכולת האלכוהול במשקה, כמות המשקה וסוגו כמו גם תכולת הקיבה בזמן השתייה. שתיית אלכוהול כשהקיבה ריקה מביאה לספיגה מהירה יותר של אלכוהול בהשוואה לשתיית אותה כמות כשיש מזון בקיבה. סילוק האלכוהול ממחזור הדם גם כן מושפע מהנתונים הספציפיים של השותה. כך, למשל, אדם המורגל בשתייה בדרך כלל מסלק את האלכוהול בקצב מהיר יותר מאדם אחר, אשר שותה לעיתים רחוקות בלבד.

ריכוז האלכוהול בדם בכל רגע נתון נקבע על פי מידת ספיגתו וקצב סילוקו. תהליכי הסילוק מתחילים בד בבד עם ראשית הספיגה, כלומר- כמעט מייד עם תחילת השתייה. בעת השתייה כבר מסולק אלכוהול בשיעור של 10 מ"ג% בשעה, ופי שלושה מכך אצל אלכוהוליסטים. ככל שמשך הזמן הכולל הדרוש לספיגה מלאה והשגת ריכוז אלכוהול מקסימאלי בדם הינו ממושך יותר, כך יפחת ריכוז האלכוהול הכולל בדם. כיוון שרמת האלכוהול בדם מושפעת ממשתנים רבים, יתכן מצב בו רמת אלכוהול מרבית בדם תתקבל שעתיים או שלוש לאחר השתייה.

הפער שבין ממצאי הבדיקה לרמת השכרות בעת הנהיגה

בדיקת הדם מייצגת את רמת האלכוהול בגופו של הנהג במועד הדגימה. כיוון שהדגימה נלקחת מהנהג במועד מאוחר יותר מהמועד הקובע- אזי לא ניתן לומר כי ריכוז האלכוהול שנמצא בבדיקה משקף נאמנה את ריכוז האלכוהול בזמן הנהיגה או התאונה. מטבע הדברים, עובר זמן עד שדגימת הדם נלקחת מהנהג. אם ימצא כי בדמו ריכוז אלכוהול הגבוה מ- 50 מ"ג%, אין בכך ראייה כי הנהג היה שיכור בעת הנסיעה או התאונה. לפיכך, לא ניתן להרשיעו בגין נהיגה בשכרות.

כב' השופט טננבוים בפסק דינו זיכה מחמת הספק נהג שנחשד בעבירה של נהיגה בשכרות בקבעו כי "בגלל מהלך האלכוהול בדם יתכן מצב שבזמן הנהיגה היה אחוז האלכוהול בגופו של הנהג מתחת למידה הקבועה בחוק כך שלא נחשב הוא כשיכור. לעומת זאת, בזמן הבדיקה כבר הספיק אחוז האלכוהול לעלות ולכן הגיע לרמה שהיא מעל המידה הקבועה