תיקון 78 לפקודת התעבורה, משנת 2007, קובע בסעיף 46ב כי עם הגשת כתב האישום נגד נהג בעבירה שגרמה לתאונה בה נגרם מותו של אדם, על בית המשפט לפסול את רשיונו עד לתום ההליכים נגדו. כלומר, עד למתן פסק הדין.
בית המשפט רשאי לסטות מהוראה זו, מנימוקים שירשמו, אם השתכנע כי לא נשקפת סכנה לציבור מהמשך נהיגתו של הנאשם. נטל ההוכחה הוא על הנאשם. במידה והנאשם יוכיח כי אין ראיות לכאורה בשלב זה של ההליך, בית המשפט יקבע כי יש כרסום בראיות ויכול לקצר את הפסילה עד תום ההליכים או לבטלה.
בכך, למעשה, קבע המחוקק חזקה על פיה נשקפת סכנה מנהג שנאשם בגרימת תאונה שתוצאותיה קטלניות. ככל חזקה, גם זו ניתנת לסתירה. המשמעות היא היפוך נטל ההוכחה. אם טרם התיקון, נדרשה התביעה להוכיח כי נהיגת הנאשם מסכנת את הציבור, עתה זוהי ההנחה שמשמשת נקודת מוצא לדיון, ועל הנאשם להפריכה. אם הדבר לא יעלה בידיו, יפסל רשיונו עד תום ההליכים.
יובהר, כי בית המשפט לא יורה על פסילה עד תום ההליכים טרם הגשת כתב האישום, ובכל מקרה, תינתן לנאשם הזדמנות להוכיח כי לא נשקפת סכנה מהמשך נהיגתו.
בטרם הגשת כתב האישום ניתן לפסול מנהלית רישיונו של נהג שהיה מעורב בתאונת דרכים קטלנית לתקופה של 90 ימים. בניגוד לפסילה מנהלית בעבירות מהתוספת הרביעית או בתאונות דרכים עם נזק או נפגעים, בתאונת דרכים קטלנית – אם ניכר יסוד להגשת כתב אישום על קצין המשטרה לפסול את רישיון הנהיגה של הנהג.
