בתור עורך דין נהיגה בשכרות עם ניסיון של שנים צברו ידע רב בטיפול בתיקים של נהיגה בגילופין.
השוטר מסמן לך לעצור ודורש שתעבור בדיקת שכרות. לא כדאי לסרב לבדיקת השכרות שכן עצם הסירוב מהווה עבירה פלילית – בלא שום קשר לשאלה המהותית האם אתה אכן "שיכור" לפי הגדרת החוק.
בדיקת מאפיינים
בדיקת המאפיינים איננה בדיקה מדעית והיא איננה מוסדרת בחקיקה. במהלך בדיקת השכרות השוטר יבקש מהנהג ללכת על קו ולקרב אצבע לאף בעיניים עצומות.
עמדת בהצלחה במטלות? שים – לב, השוטר מתרשם מגורמים נוספים: למשל ריח האלכוהול, אופן העמידה, ההופעה הכללית, ההתנהגות, היכולת להבין הוראות ואופן הדיבור.
עורך דין תעבורה (שהוא עורך דין נהיגה בשכרות) יוכל לנסות ולערער על ממצאי הבדיקה. לשם כך יש לבחון באופן מעמיק את דו"ח הבדיקה; את הממצאים עליהם מסתמכת התביעה; את נסיבות המקרה ועוד.
בדיקת שכרות – בדיקת נשיפה באמצעות מכשיר ה"ינשוף"
כאמור, מצבך טוב אם בזמן הנהיגה הריכוז שנתגלה לא עלה על 290 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד בדוגמה של אוויר נשוף (מהו מיקרוגרם? מיליונית הגרם וגם יחידת מידה תמוהה המשמשת את המשטרה). במידה וחצית את הרף, השוטר יאשים אותך שאתה שיכור והאשמה על נהיגה בשכרות.
מכאן התמודדותך נחלקת לשני שלבים: ראשית, רישיונך יפסל מנהלית לתקופה של 30 יום (בהנחה שלא מדובר בתאונת דרכים, שאז הפסילה המנהלית היא ל- 60 או 90 יום). לאחר מכן, יוגש נגדך כתב אישום ותזומן למשפט. עורך דין לתעבורה מנוסה או עורך דין נהיגה בשכרות המומחה בתחום זה, יוכל לבדוק את הליך הבדיקה ולנסות לערער על ממצאיה.
עורך דין נהיגה בשכרות יבדוק- האם נערך דו"ח פעולה מקיף כמצוות ס' 64ג לפקודת התעבורה? האם הדו"ח מכיל את כל הפרטים הנדרשים? האם המכשיר הופעל בהתאם להוראות המפורשות? האם הנאשם שתה, עישן או הקיא בסמוך לבדיקת נהיגה בשכרות? כמה זמן עבר מאז שנעצר רכבו של הנהג ועד לרגע הבדיקה בפועל? האם המכשיר כויל כראוי? האם הוחלפה פיית המכשיר? . גורמים אלה יכולים להעלות ספק סביר בלב ביהמ"ש. ספק שכזה – משמעו זיכוי הנהג.
בדיקת דם
כאמור, ריכוז האלכוהול המותר הוא עד 50 מיליגרם של אלכוהול ב- 100 מיליליטר של דם. נטילת הבדיקה תיעשה במקום המתאים לכך (לרבות בתחנת משטרה בתנאי מרפאה) על ידי בעל מקצוע רפואי המוסמך ליטול דגימות דם.
להבדיל מבדיקת מאפיינים ובדיקת נשיפה, אותן השוטר יכול לדרוש מהנהג בכל מצב, בדיקת דם ניתן לדרוש רק אם יש חשד סביר לכך שהנהג אכן שיכור או בעקבות תאונת דרכים [ס' 64ב(ב)].
על השוטר להסביר לנהג את מטרת הבדיקה, לבקש את הסכמתו ולהבהיר לו כי אם יסרב יראו אותו כאילו נהג בשכרות [ס' 64ב(ב2) לפקודה]. חובה זו אינה חלה על השוטר אם הנהג מחוסר הכרה. ככלל, כיוון שמדובר בבדיקת מעבדה קשה יותר לערער על תוצאותיה.
עם זאת, עורך דין נהיגה בשכרות מנוסה ועתיר ניסיון יכול לעיתים למצוא פגמים בעריכתה של הבדיקה, ובמקרים מסוימים אף לפסול אותה. עו"ד תעבורה יבחן, בין היתר, את אופן העברת הדם ואת טיב הבדיקה.
היחס כלפי עבירת הנהיגה בגילופין הינו מחמיר במיוחד, ונטייתם של רבים מהשופטים היא לא להקל בעונש בגין נהיגה בשכרות. סעיף 39א לפקודת התעבורה קובע כי על בית המשפט לפסול את רישיון הנהיגה לפחות שנתיים.
(אם זו עבירה שניה תוך שנה, הפסילה היא לפחות ל- 4 שנים). סעיף 62(3) אף קובע עונש של שנתיים מאסר, אולם בית המשפט עשוי להסתפק במאסר על תנאי. בנוסף, יוטל על הנהג קנס גבוה.
בעקבות פסק דינו של כבוד השופט טננבוים
איך מכשילים את בדיקת הנשיפה?
אדם הסובל ממחלת נשימה או שאינו נושף כמות מספקת של אוויר למעשה "מבלבל" את המכשיר ובכך פוגם בתוצאות הבדיקה. היו נהגים שחשבו שזו שיטה טובה…
כב' השופט טננבוים התייחס לאותם נהגים בפסק דינו: "מספר הטוענים למחלת אסטמה ומחלות נשימה אחרות שהגיעו לבית משפט זה, עלה פלאים ומשמעותית מאז החל השימוש במכשיר ה'ינשוף'".
במשטרה לא מתרשמים
העמדה המוצהרת של משטרת ישראל היא כי אין כל תואנה רפואית המצדיקה את המנעותו של הנהג מלעבור בדיקת שכרות. הסירוב לעבור בדיקת שכרות הינו עבירה, בלי שום קשר לשאלה המהותית- האם הנהג אכן היה שיכור. החוק רואה את המסרב כמי שנהג בשכרות.
מי שלא יכול לעבור בדיקת נשיפה נדרש לעבור בדיקה חלופית.
במהלך בדיקת מאפיינים הנהג נדרש ללכת על קו, להביא אצבע לאף בעיניים עצומות ועוד. בנוסף מתרשם השוטר מגורמים כגון ריח אלכוהול, "הופעה כללית" (כלשון דו"ח הבדיקה) ועוד.
גברת ס' נעצרה לבדיקה משטרתית שגרתית. היא נהגה כדין, התנהגותה לא עוררה חשד- כאמור, בדיקה שגרתית. אולם, במהלך הבדיקה השוטר חש כי נודף ממנה ריח אלכוהול.
פרט לחוש הריח המפותח של השוטר לא היה כל אמצעי אכיפה שממצאיו יוכיחו כי הנהגת שיכורה. היא עברה את בדיקת המאפיינים בהצלחה- היא עמדה ב"משימות", הופעתה הייתה מסודרת והתנהגותה נורמטיבית. השוטר אף בחר לציין כי היא "לא התקשתה לעמוד על עקבים". כל זאת לא הפריע להגיש נגדה כתב אישום בגין נהיגה בגילופין.
הזיכוי
כתב האישום שהוגש נגד ס' התבסס על ריח האלכוהול בו חש השוטר ועל התנהגותה העליזה. היא תוארה כ"צוחקת ושמחה". השופט השתכנע כי אין ראיות נגדה כיוון ש"כל שתואר על ידי השוטרים היה ריח אלכוהול והתנהגות שמחה".
בית המשפט זיכה את ס'.
בית המשפט קבע חד- משמעית כי פוליסת הביטוח תקפה והנהג זכאי לפיצוי גם אם הוא נהג בשכרות.
נסיונותיהן החוזרים ונשנים של חברות הביטוח להמנע מתשלום פיצויים המגיעים למבוטחיהן נדחים בבתי המשפט. זה לא מונע מהן לנסות את מזלן שוב ושוב. בפסק דין שנתנה לאחרונה כב' השופטת תמר בר-אשר צבן היא מתחה על כך ביקורת חריפה.
במקרה שנדון בפני כב' השופטת, סירבה חברת "ביטוח ישיר" לפצות מבוטחת אשר רכבה ניזוק בטענה שהנהגת הייתה שיכורה בעת התאונה. טענה זו נדונה במקרים קודמים ובית המשפט כבר הכריע בסוגיה לא פעם. קביעת הפסיקה היא ברורה וחד משמעית: נהיגה בגילופין הינה עבירה על החוק. ברם, לא מתפקידה של חברת הביטוח להעניש את הנהג.
חברת הביטוח תפצה את המבוטחת
השופטת פסקה כי "ביטוח ישיר" תשלם לנהגת את מלוא הפיצוי המגיע לה ואף חייבה את החברה בתשלום הוצאות משפט.
בתוך כך, היא מתחה ביקורת על עצם העלאת הטענה: "חרף העובדה שבתי המשפט שבים ודוחים את טענותיהן של חברות הביטוח – המבקשות לשלול כיסוי ביטוחי במקרה של תאונה שגרם נהג שיכור – הן לא אומרות נואש ושבות ומנסות את מזלן.
חמורה במיוחד העובדה שהנתבעת לא טרחה להודיע כי עד היום דחו בתי המשפט את טענותיה או טענות דומות של חברות ביטוח אחרות, והתנהלה כאילו הייתה זו פעם ראשונה בה נדרש בית משפט להכריע בשאלה זו"
לאחרונה, כב' השופט סלאמה מבית המשפט לתעבורה בחיפה זיכה נהג מאשמת נהיגה בשכרות. בכתב האישום שהוגש נגד הנאשם, נטען כי נמצא אצלו ריכוז של 440 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף (כמעט פי 2 מהכמות המותרת).
רס"מ ניקולס העיד כי אינו יודע כיצד עובד הינשוף "מבפנים" וכי בהפעילו את המכשיר הוא רק ממלא אחר ההוראות המופיעות בצג המכשיר. עוד ציין כי אין לו דרך לבדוק את המכשיר, למרות שאישר שנעשית על ידו בדיקה כפולה למכשיר- הוא לא ידע שצריך לבדוק עוד לפני הכיול כי התוצאה על צג המכשיר לא עולה על 50 מיקרוגרם, וכן הוא לא בדק את הטמפרטורה ולחות האויר בחדר.
לעניין הכשרתו המקצועית השיב כי השתתף בקורס בן יומיים או שלושה ימים שנערך מטעם החברה, במסגרתו הראו כל מיני דברים. לאחר מכן ראש המעבדה הציג נוהל עבודה. עוד הוסיף שהוא אינו עד מומחה ותפקידו לבדוק את התוצאות המתגלות. הוא ציין, שיש פלט סופי שמצביע על כך שהמכשיר תקין או לא, והפלט מוצמד לנייר העבודה. הוא לא יודע מי "בנה" את הנוהל. עוד הסתבר כי הביקורת האחרונה שנערכה למכשיר לפני תאריך העבירה בתיק זה נערכה על ידי רס"ב צברי, ביום 28.11.06, ועל כן עדותו של רס"ב ברזילאי הפכה לבלתי רלוונטית.
חוות דעת זו דנה באי ההתאמה של נהלי הכיול של מכשיר הינשוף "דראגר אלכוטסט 7110 MK III IL" של משטרת ישראל לתקנים של הארגון הבינלאומי למטרולוגיה. הוא קובע כי פעולת הכיול לוקה בחסר בהשוואה להליכים במדינות אחרות וכתוצאה מכך המדידות נפגמת קשות. עוד עולה כי הכיולים אינם מבוצעים בהתאם למקובל במקרה של המכשירים אשר נועדו ליצור ראיות קבילות בבימ"ש ולכן אי אפשר ליחס מהימנות מעבר לספק סביר לבדיקות שמבצעת משטרת ישראל לחשודים בשכרות באמצעות מכשיר הינשוף.
עוד הוסיף המומחה כי המכשיר אינו זהה בארה"ב ובישראל והפעולות שמתבצעות במכשיר בישראל אינן תואמות את התקנים.
לדוג' בכיול חצי שנתי המכשיר הישראלי דורש ריכוז של 4 גזים שונים ועשר בדיקות גז על מנת להיות מסוגל לבנות עקומת כיול ולבנות השתנות תוצאות. המכשיר הראיתי אמור להבדיל בין גז רטוב ליבש ואילו המכשיר הישראלי אינו עובד על גז רטוב. זאת ועוד חייב להיות הפרש של לפחות 2 דק' בין שתי הבדיקות בעוד שהמכשיר הישראלי "נועל את עצמו תוך 2 דק'".
באותו דיון אישר המומחה כי לא עשה ניסוי כלשהו במכשיר הנשיפה שתאמת או תשלול תוצאה שהתקבלה. הוא ציין שהוא מתנגד לרעיון הניסוי משום שזה "כאילו להתעמת עם תקנים בינ"ל. התקנים נכתבו שלא לבזבז כספים, אלא ע"מ להעניק לבדיקה מהימנות מרבית.
בית המשפט קבע כי התביעה לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה על אף שעדותו של הנאשם לא הותירה עליו רושם חיובי.
הוא קבע כי חו"ד מומחה מטעם ההגנה יש בה לעורר ספק לגבי אמינות הבדיקה והתוצאה שהתקבלה.
התביעה מטעמה לא הגישה חו"ד מומחה מטעמה, עד התביעה אבנר אישר בחקירתו הנגדית כי אינו בבחינת עד מומחה וכי תפקידו הוא "לבדוק את תוצאות שיוצאות לו.
עד התביעה שחר לא תרם מאומה כי אינו בבחינת עד מומחה למכשיר ושאת פעולותיו הוא מבצע לפי הנוהל.
עד התביעה אליאס לא הוסיף הרבה. הוא אישר שאינו יודע איך עובד המכשיר מבפנים וכי בהפעלתו את המכשיר הוא בסה"כ ממלא ההוראות המופיעות בצג.
על כן, קבע בית המשפט, כי אין מנוס מלקבוע כי חו"ד מומחה ההגנה יש בה כדי לעורר ספק בראיות התביעה.
מבוא:
צריכת אלכוהול משפיעה על תפקודו של השותה, שכן האלכוהול פועל על מערכת העצבים המרכזית- הוא מדכא את מערכת העצבים ופועל כחומר מרגיע.
צריכת כמויות קטנות של אלכוהול עשויה לעורר תחושות חיוביות: רגיעה, ירידה ברמת החרדה, רגש מוגבר של אחווה חברתית ואופוריה. כשהמינון עולה מופיעות תופעות פחות נעימות: בחילה, סחרחורת, עייפות, פגיעה בכושר השיפוט ונטייה להתנהגות אלימה.
בצריכת כמויות גדולות היכולות המוטוריות נפגעות, הראיה נפגמת וכך גם יכולת התגובה. במקרים קיצוניים, הדבר עלול להוביל לאובדן הכרה ואף למוות. זהו סם ממכר שהגוף מסתגל אליו במהירות עד להיווצרות תלות פיזית ונפשית.
אלכוהול ידוע כסם מרגיע ומשחרר עכבות. אופן ביטוין של תכונות אלו משתנה מאדם לאדם. הקשת היא רחבה- שמחה ועליצות לעומת דכדוך ודיכאון; בטחון עצמי מופרז לעומת הססנות; פתיחות לסביבה לעומת ניכור והסתגרות.
כך או אחרת, עם העלייה בכמויות הצריכה נפגעים התפקודים הקוגניטיביים. ניתן להבחין בהשפעות שונות על השותה: פגיעה בזכרון לטווח הקצר, בלבול וקושי בארגון החשיבה, פגיעה ביכולת ההתמצאות במרחב ועוד.
בצריכת כמויות קטנות נראה שיבוש בקואורדינציה ובתפקודים המוטוריים העדינים. תהליך הרחקת האלכוהול מהגוף הינו הדרגתי, ובמהלכו נפגם כושר השיפוט של האדם ונחלש הפיקוח על התנהגותו.
המסגרת הנורמטיבית
האיסור לנהוג ברכב במצב של שכרות מעוגן בסעיף 62(3) לפקודת התעבורה ומופיע גם בתקנה 169ב(א) לתקנות התעבורה. בסעיף 64ב לפקודת התעבורה ובתקנה 169ב(ג) לתקנות התעבורה נקבע מתי יראו את הנהג כשיכור.
על פי פקודת התעבורה שיכור הוא אחד מאלה: מי ששותה משקה משכר בעת נהיגה או בעת שהוא ממונה על הרכב; מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף של סם מסוכן; מי שבגופו מצוי אלכוהול בריכוז הגבוה מהריכוז שקבע שר התחבורה, בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת; מי שנתון תחת השפעת משקה משכר או תחת השפעת סם מסוכן ובלבד שבבדיקת מעבדה לא נמצא שריכוז האלכוהול בדמו נמוך מהסף שנקבע בתקנות.לפי תקנה 169ב(ג) שיכור הוא מי שריכוז האלכוהול אצלו עולה על המידה הקבועה.
הי, אם כן, "המידה הקבועה"? בתקנה 169א נקבע כי המידה הקבועה היא חמישים מיליגרם של אלכוהול במאה מיליליטר של דם או 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד בדוגמא של אוויר נשוף. התקנה אף מגדירה מהו "אלכוהול"- כוהל אתילי, אתנול, אתיל אלכוהול. אופן הבדיקה של דגימת הדם לשם גילוי אלכוהול נקבע בתקנה 169ח.
טענת המאמר היא כי בנסיבות מסוימות אין להרשיע נאשם בעבירה, גם אם בדיקת הדם שנערכה לו מצביעה על ריכוז אלכוהול גבוה מחמישים מ"ג למאה מ"ל של דם- כלומר, מעבר לרף המותר על פי חוק.
עמדה זו התקבלה לאחרונה בפסק דין שניתן על ידי כב' השופט טננבוים בבית המשפט לתעבורה בירושלים[2]. כב' השופט הזכיר בפסק דינו את ההסברים שהעלו המחברים במאמרם וזיכה את הנאשם מהעבירה.
מהדברים עולה אמירה ברורה- בנסיבות מסוימות הממצאים המתקבלים בבדיקה אינם משקפים את רמת השכרות בעת הנהיגה, אלא במועד הבדיקה בלבד. יתכן מצב בו רמת השכרות שתימדד אצל הנהג בבדיקה תהיה גבוהה יותר מרמת השכרות בה הוא נהג. לפער זה עשויה להיות משמעות רבה- נהג שלא היה שיכור בעיני החוק בעת שנהג, דווקא נמצא שיכור בבדיקה.
ריכוז האלכוהול בדם, כפי שהוא גם משתקף בבדיקת המעבדה, נקבע על ידי קצב ספיגת האלכוהול במחזור הדם וקצב סילוקו.
אלכוהול מופיע בדם תוך דקות ספורות ממועד השתייה, אך ריכוזו הולך ועולה באיטיות. רק כאשר כל האלכוהול נספג, מושגת רמה מקסימאלית של ריכוז אלכוהול בדם.
גורמים רבים משפיעים על קצב ספיגת האלכוהול בדם: משך זמן השתייה, תכולת האלכוהול במשקה, כמות המשקה וסוגו כמו גם תכולת הקיבה בזמן השתייה.
שתיית אלכוהול כשהקיבה ריקה מביאה לספיגה מהירה יותר של אלכוהול בהשוואה לשתיית אותה כמות כשיש מזון בקיבה. סילוק האלכוהול ממחזור הדם גם כן מושפע מהנתונים הספציפיים של השותה. כך, למשל, אדם המורגל בשתייה בדרך כלל מסלק את האלכוהול בקצב מהיר יותר מאדם אחר, אשר שותה לעיתים רחוקות בלבד.
ריכוז האלכוהול בדם בכל רגע נתון נקבע על פי מידת ספיגתו וקצב סילוקו. תהליכי הסילוק מתחילים בד בבד עם ראשית הספיגה, כלומר- כמעט מייד עם תחילת השתייה. בעת השתייה כבר מסולק אלכוהול בשיעור של 10 מ"ג% בשעה, ופי שלושה מכך אצל אלכוהוליסטים.
ככל שמשך הזמן הכולל הדרוש לספיגה מלאה והשגת ריכוז אלכוהול מקסימאלי בדם הינו ממושך יותר, כך יפחת ריכוז האלכוהול הכולל בדם. כיוון שרמת האלכוהול בדם מושפעת ממשתנים רבים, יתכן מצב בו רמת אלכוהול מרבית בדם תתקבל שעתיים או שלוש לאחר השתייה.
בדיקת הדם מייצגת את רמת האלכוהול בגופו של הנהג במועד הדגימה. כיוון שהדגימה נלקחת מהנהג במועד מאוחר יותר מהמועד הקובע- אזי לא ניתן לומר כי ריכוז האלכוהול שנמצא בבדיקה משקף נאמנה את ריכוז האלכוהול בזמן הנהיגה או התאונה.
מטבע הדברים, עובר זמן עד שדגימת הדם נלקחת מהנהג. אם ימצא כי בדמו ריכוז אלכוהול הגבוה מ- 50 מ"ג%, אין בכך ראייה כי הנהג היה שיכור בעת הנסיעה או התאונה. לפיכך, לא ניתן להרשיעו בגין נהיגה בגילופין.
כב' השופט טננבוים בפסק דינו זיכה מחמת הספק נהג שנחשד בעבירה של נהיגה בשכרות בקובעו כי "בגלל מהלך האלכוהול בדם יתכן מצב שבזמן הנהיגה היה אחוז האלכוהול בגופו של הנהג מתחת למידה הקבועה בחוק כך שלא נחשב הוא כשיכור. לעומת זאת, בזמן הבדיקה כבר הספיק אחוז האלכוהול לעלות ולכן הגיע לרמה שהיא מעל המידה הקבועה".
[1] מבוסס על מאמרם של השופט ד"ר אחיקם סטולר וד"ר יורם פינקלשטיין, נהיגה בשכרות ובפיכחון- היבטים נוירולוגיים קליניים והיבטים טוקסיקולוגיים מעבדתיים, רפואה ומשפט, גיליון 29, נובמבר 2003.
[2] ת 9817/07 מדינת ישראל נ' אריאל
רוב הציבור מודע לעובדה שחל איסור על נהיגה בשכרות וזאת לאור המסוכנות הרבה של נהיגה ללא שיקול דעת כיוון שהאחוזים הגבוהים של האלכוהול בדם אינם מאפשרים נסיעה נורמטיבית תוך ריכוז מקסימלי. זו הסיבה שנהג אשר מתכוון לשתות אלכוהול במסיבה, במועדון או בכל אירוע אחר אמור מלכתחילה למנות נהג תורן והוא יהיה זה שינהג בדרך חזרה ולכן לאור קביעה זו, הוא לא ישתה לאורך כל הערב.
בדרך זו החברים או קרובי המשפחה יוצרים הגנה על חייהם כשהם לא מאפשרים לנהג שיכור לנהוג ולסכן את חייהם של הנוסעים האחרים וגם של כל מי שנמצא בדרכים יחד איתם.
למרות פעולות הסברה רבות, עדיין יש נהגים שנוהגים בשכרות כיוון שהם חושבים שלא יקרה להם ולנוסעים לידם דבר. עם זאת הנתונים מראים שנהיגה בשכרות גורמת לתאונות דרכים חמורות שיש להן השלכות קשות כמו פצועים ואף הרוגים. זו הסיבה שמשטרת התנועה מבצעת אכיפה מוגברת בנושא ספציפי זה של נהיגה בגילופין ועוצרת נהגים בעיקר בשעות הערב, הלילה ולפנות בוקר כדי לוודא אם הם שיכורים או לא.
השוטרים מזהים סימנים מחשידים אצל נהגים מסוימים בנושא שתיית אלכוהול של נהג שיכור ולכן הם מבצעים כמה פעולות נורמטיביות של איתור נהיגה בגילופין כמו בדיקת ינשוף אשר בודקת את רמת האלכוהול בעת נשיפה של אוויר ובדיקת דם אשר בודקת את רמת האלכוהול בדם. אם הבדיקות נעשות על פי הנהלים הן בדיקות אמינות.
באופן טבעי נהגים מעוניינים לעשות כל שניתן כדי שלא יאשימו אותם בעבירת תנועה חמורה כמו נהיגה בשכרות ולכן יש נהגים שמתעמתים עם השוטרים ומסרבים לבצע את הבדיקות הנדרשות. מדובר בגישה שהיא שגויה מיסודה כיוון שסירוב זה של נהג שיכור עלול להחמיר את המצב, כיוון שעל פי החוק, סירוב ביצוע הבדיקות הבסיסיות האלו נחשב הודאה באשמה.
השוטרים דואגים שתהיה השגחה על הנהג כדי שהוא לא ימשיך לנהוג במצבו. יש מקרים שבהם הם מטילים דוחות וגם קנס, במקרים אחרים קצין משטרה שולל במקום את רישיון הנהיגה שלו אם היו השלכות לעובדה שהיה זה נהג שיכור ולעיתים מחרימים את הרכב. הכלו תלוי במקרה הספציפי.
קרו מקרים שבהם שוטרים ביצעו בדיקות ינשוף לגבי נהיגה בגילופין, אך לא ביצעו החלפת פיה ולכן תוצאת הבדיקה של נהיגה בגילופין לכאורה אינה אמינה, כיוון שהנהג הקודם אולי אכן היה שיכור וכאשר לא מחליפים פיה, התוצאה אינה נכונה כיוון שהיא שייכת לנהג הקודם ולא לנהג הנוכחי. במקרים האלה על הנהג ליצור שיתוף פעולה ולאחר מכן לבקש זיהוי ורישום שמות השוטרים וזאת כדי להמשיך את התהליך בשלב מאוחר יותר באמצעות עורך דין נהיגה בשכרות מומלץ.
כיוון שהשוטרים נתנו דוח בעניין נהג שיכור שהוא חמור, הנהג פונה אל עו"ד נהיגה בשכרות כדי שיסייע לו. הוא מספר לו באופן מפורט את פרטי המקרה ובהתאם לכך עורך הדין מבצע כמה פעולות כדי לבדוק את אמיתות הנתונים. הוא פונה לגורמים הרלוונטיים כדי לקבל דוח של מועדי כיול מכשיר ינשוף.
אם הכיול בוצע זמן רב לפני הבדיקה של הנהג, קיימת סבירות גבוהה שהתוצאה אינה נכונה כי יש לכייל מכשיר זה לעיתים תכופות. כאשר התוצאות מדברות בעד עצמן, עורך הדין מבין שיש עילה לביטול הדוח וכל מה שכרוך בו ולכן הוא מגיש בקשה בשמו של הלקוח שלו להישפט כדי להציג בעת משפט את הנתונים שהתקבלו.
לאור המידע שיציג עורך דין נהיגה בשכרות, השופט יחליט איזו תוצאה היא הנכונה על פי ראות עיניו, זו של בדיקת הינשוף כמות שהיא. או לחלופין הוא יבין שיש בעיה בנתונים הסופיים לאור העובדה שהכיול בוצע מזמן ובנוסף לכך לא הוחלפה פיה טרם ביצוע הבדיקה. מדובר כאן בעוולה נגד נהג שיכור לכאורה כיוון שהנהג קיבל דוח הכולל הטלת נקודות ועיצום כספי, בעוד שיש אפשרות שהוא כלל לא היה נהג שיכור.
כאשר נהג שיכור לכאורה מגיע לחקירה משטרתית, זכותו לשמור על זכות השתיקה וזאת עד שהוא יפגוש את עורך דין נהיגה בשכרות שיעניק לא את הייעוץ המשפטי על פי פרטי המקרה. רק לאחר מכן הוא ישיב על שאלותיהם של השוטרים.
משרד עו"ד סטולר מומחים בטיפול בעבירות של נהיגה בשכרות. לפרטים ולייעוץ צרו קשר או התקשרו 03-3811601
משרדנו בחדרה
רחוב הלל יפה 11
טלפון: 073-3753331
פקס: 077-2088000
משרדנו בחיפה
שד' בן גוריון 21
בית הקשתות, קומה ג' , המושבה הגרמנית
טלפון: 073-3753331
פקס: 077-2088000
פקס נוסף: 04-8537666
משרדנו באילת
יותם 1
טלפון: 073-3753331
פקס: 077-2088000
משרדנו בתל אביב
רחוב שוקן 26
קומה 3, מול בית המשפט לתעבורה
טלפון: 073-3753331
פקס: 077-2088000
פקס נוסף: 03-5408784
קידום אתרים – גליל אונליין
